בלוג: צרת רבים אין זו אגדה

על הקשר בין מחירי הדלק העולים, מחירי הדירות המזנקים והשאיפות שלנו לחיי איכות ששוברות כל השיאים

צרת רבים אין זו אגדה

משיח בן דוד

לפני מספר ימים זה קרה שוב. מחירי הדלק עלו. שיא חדש נשבר. האזרחים שוב בלעו את מנת הרוק השבועית שלהם והממשלה שוב מצאה הזדמנות להכניס את ידה הארוכה והגסה לכיסיהם של הצרכנים. זה כבר הפך לשגרה – מעייפת, כואבת, חסרת כל תקווה לשינוי חיובי וריקה מכל תוכן הגיוני. אלא אם נזכר לרגע באקסיומה הידועה: "עלייה בביקוש שווה עלייה במחיר", אולי בכל זאת נמצא בכך היגיון. אולי גם נחמה. כן, כן – הביקוש ולא ביבי, לא שמיבי ולא קדאפי. הרי אין לשכוח כי בארצנו הקטנטונת, כשלכל אזרח שני יש שאיפות גרנדיוזיות לחיים, המצויים תחת לחץ מתמיד של תחרותיות, הישגיות, רהבתנות ובזבוז, שבסופו של דבר מביאים אותו להחלטה לרכוש לעצמו רכב – כוחו של הביקוש חזק מכוחו של כל ארסנאל הכלים הפיננסיים הכבדים העומדים לרשות הממשלה. תום עידן התמימות והאידיאולוגיה כבר הזכרנו?

סטטיסטיקה לפנים
נכון להיום מתגוררים בישראל 7.5 מיליון תושבים, מתוכם 2.5 מיליון ילדים, כאשר מספר כלי הרכב הפרטיים על כבישי המדינה עומד על 2.52 מיליון. רק בשנה שעבר מספרם זינק בכ- 30% הבאים לידי ביטוי בתוספת נכבדת של 200 אלף מכוניות חדשות.

מספר המשכורות הנדרשות לרכישת רכב בארץ הם בין הגבוהות בעולם (14.2 משכורות לעומת 3.8 משכורות אצל הדוד סם). גם המיסים על המכוניות בישראל תופסים את ראש טבלת הרייטינג העולמי.

מחיר הדלק בתדלוק עצמי עומד היום על 7.39 שקל לליטר, שהוא כבר כשלעצמו שיא של כל הזמנים. אם בחודש אוקטובר 2010 ההוצאה החודשית המשפחתית לרכב עם מנוע 1.6 ליטר עלתה לאזרחי ישראל 2,563 שקל בחודש, הרי היום היא עומדת על 2,694 שקל בחודש – עלייה של 130 שקל בתוך חצי שנה. מחירי החלפים ותיקוני הרכב עלו ב- 203 שקל בממוצע השנתי.

סכנה של מסקנה
אכן, כבישינו עמוסים. יבואני הרכב מרוצים. הכנסות המדינה ממריאים ורווחי הבנקים מזנקים. אז מה אם הנהגים מתלוננים, הפקקים מתארכים ומחירי הדלק עולים. אז מה שקוראים לזה בזבוז משאבים, רהבתנות, אגוצנטריות, אטימות – כלפי החברה, כלפי הזולת וכלפי הטבע. למעשה, במרוץ הגדול שלנו אחר החלום האמריקני כל המספרים והכינויים האלה לא אומרים לנו כלום. הם מתגמדים נוכח שאיפותינו לספק לעצמנו ולבני משפחתנו מקסימום נוחות וסטייל. ואם בשביל זה צריך לפגוע בשכן ובחבר – אדרבה. עוד יותר טוב. אנחנו מוכנים לשלם כל מחיר, גם אם בפועל רוכשים לעצמנו סוג של בומרנג. אך אפשר כמובן להמשיך ולהתעלם.

בואו נתעלם מהעובדה כי לרצון הטוב של רובינו לרכוש בית על אדמה במושב (כי שם הכי טוב לגדל את יוצאי חלצנו), לעבוד באזור תל אביב (כי ראינו יותר מדי סדרות סטייל מד מן וסקס והעיר הגדולה) ולנסוע בכל בוקר לבד לעבודה ברכב חדש וממוזג (כי באוטובוס האגו שלנו מתלונן על צפיפות וניחוחות של זיעה) – יש מחיר. למחיר הזה קוראים התייקרות הדלק, זיהום סביבה, פקקים ושלא נשכח להזכיר גם את האחים שלו: סטרס, דיכאון, קנאה, מרירות, אגרסיביות, גירושים והרשימה עוד ארוכה.

אז אם לסכם את נושא הדלק, אפשר לומר בוודאות, כי אם בנוסף לבלוטות הטעם והחשק שלנו, לא נפתח גם את בלוטות החשיבה ההגיונית, נמשיך להיות אומללים, אם כי נוסעים בטויוטה חדשה, גרים במקום פסטוראלי ירוק וכל יום לארוחת ערב מטגנים אנטריקוטים. כל עוד לא נפסיק להתנהג כמו ברונים מפוטמים חסרי רגש ולא נרסן את הביקוש של עצמנו, המחירים ימשיכו לעלות. ולא רק מחירי הדלק.

סלח לי, מה מוכרים פה, גרעינים? לא, דירות!
בכל הקשור לנדל"ן, תמונת המצב זהה באופן מצמרר. הביקוש לנוחות האופטימאלית לאחוריים של עצמנו לא יודע גבולות ולא יודע שובע מהו. גם כשבלוטות החשק לדירה כמו בז'ורנאל עובדות שעות נוספות, מי בכלל חושב שאם רק נוריד קצת את רגלינו מהגז של הביקוש, המחירים ירדו? טוב, ככה זה כשהמחשבה הגיונית בזמנינו נחשבת למצרך מבוקש הרבה יותר מדירות חדשות.

- גברת, מזל טוב! זכית בדירה! – בקול רעם ועליז, אך גם גדוש בנימת שחצנות אגרסיבית, בישרה המוכרת.
- אוי, תודה, איזה יופי! – השיבה הרוכשת המופתעת. פניה הסמוקות ומבטה המהופנט רמזו כי ברגעים אלא ממש הגברת זכתה לחוש על בשרה את רגעי האושר האלוהיים, עליהם רק שמעה באגדות. לאחר כמה שניות של התאוששות ואחרי שהיא הרגישה מספיק בטוחה לדבר ולא להתעלף כבר בתחילת המשפט, היא שאלה בחשש:
- קומה שנייה? כן?
- ראשונה! – שלפה וירתה כמו אקדח הפקידה, שראשה כבר מזמן הפליג לאי קוסומוי שבתאילנד, לשם תיסע כשתקבל את בונוס המכירות השמן שלה.
- נו טוב. שנייה. איזה יופי! כמה? 1.75 מיליון?
- לא גברת, 1.759 מיליון שקל.

זה לא דיאלוג מסדרת הדרמה החדשה שאמורה בקרוב לעלות בערוץ 10 ולא קטע ממערכון חדש בארץ נהדרת. זו שיחה שהתנהלה בכנס המכירות האחרון של גינדי החזקות בראשון לציון. בתוך שעה אחת בלבד החברה הצליחה למכור 180 דירות בהיקף של 450 מיליון שקל. פנומנאלי – 2.5 מיליון שקל בממוצע לדירה בראשן לציון! מי חשב?! ימות המשיח הגיעו. מה גם, אם לשפוט לפי מה שהתרחש שם באותו היום, בני משפחת גינדי גם לא היו צריכים בכלל להתאמץ: אנשים פשוט הלכו שם מכות, דחפו אחד את השני, רמסו כל מי שעמד בדרכם והתנפלו על פקידות המכירות, כאילו הן מחלקות ארגזי יופל'ה חינם.

כן, הרי אם יש הזדמנות להדגים לאומה היקרה כי בעורקים של היהודים זורם לא רק דם אלא המון המון נחישות, מדוע לא לנצלה. אם יש הזדמנות להראות לעולם עד כמה אנו תאבי בצע, עד כמה אנו אטומים לכללי השוק, עד כמה אנו לא חושבים על יום המחר (טוב, אם באמת היינו חושבים על המחר כבר מזמן היינו עושים שלום עם פלסטינאיים) ועד כמה אנו רומסים את זכויותיו וכבודו של הזולת – בואו בהמונכם לכנסי מכירות ונראה לעולם עם מי יש לו עסק.

חדשות נדל"ן נוספות בנושא:

• בלוג: חוצפה של פעם במאה שנה
• בלוג: הממשלה לא מעוניינת לצנן את שוק הנדל"ן!
• בלוג: כולם חוגגים, אז למה שמחירי הדירות למכירה ירדו?
• בלוג: 10 סיבות למה לא כדי לקנות היום דירה
• בלוג: חי בלה לה לנד – מי בכלל רוצה שמחירי הדירות ירדו?

 הדפס | שלח במייל | שתפו כתבה